<h1>סמ"ג לאוין סימן רנ"ח</h1>
<h2>דף כו:</h2>
אסור לכהנים וללוים לסייע בבית הגרנות כדי ליטול מתנותיהם, וכל המסייע חילל קדשי ה' ועליהם נאמר שחתם ברית הלוי, ואסור לישראל להניחם שיסייעו אלא נותן להם חלקם בכבוד (רמב"ם תרומות פי"ב הל' י"ח). בפרק קמא דקידושין (ו' ב') מסקי[נ]ן נתן תרומה לכהן על מנת להחזירה יצא ידי נתינה ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות (שם הל' י"ט ע"ש). וכן אסור להם שיחטפו תרומות ומעשרות, כדאיתא בפרק הזרוע (חולין קל"ג א'), ואפילו לשאול בפיהם אסור אלא נוטלים בכבוד שעל שולחן המקום הם אוכלים ועל שולחנו הם שותים ומתנות אילו לא-להים הם והוא זיכה להם שנאמר ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי (רמב"ם שם). תניא בפרק עד כמה (בכורות כ"ו ב' וע"ש וכ"ה בתוספתא דמאי פ"ה הי"ח) לא יתן אדם תרומה לשומר גתו ולא בכור לשומר עדרו ולא מתנות לרועה בהמתו ואם נתן חילל אלא אם כן נתן [להן] שכר שמירתו תחילה, ורשאי ישראל לומר לישראל אחר הילך סלע זה ותן תרומה או בכור או שאר מתנות לפלוני הכהן בן בתי או בן אחותי (שם הל' כ'). במה דברים אמורים כשהיו הבעלים רוצים ליתן אותה לאחד משני הכהנים אילו בחנם ואומר לו חבירו הילך ותן לזה, אבל בעלים שאמרו לכהן או ללוי הילך חלק זה בטובת הנאה הרי זה אסור, וכן אסור לעשות סחורה בתרומה אף על פי שהוא לוקח מכהן ומוכר לכהן (שם הל' כ"א) כדתנן במסכת שביעית (פ"ז מ"ג).
<h2>דף כז.</h2>
תרומת חוצה לארץ מותר לבטל אותה ברוב ואוכל אותה בימי טומאתו כדאיתא בבכורות ולא עוד אלא אם היה לו יין של תרומת חוצה לארץ נוטל ממנו לוג אחד ונותן עליו שני לוגין של חולין ונמצא הכל שלשה ואחר כך נוטל מיין של תרומה לוג ונותן לתוך השלשה ומגביה מארבעתן לוג ושותה וכן נותן לוג אחד ונוטל אחד ושותה וכן עד שיכלה כל היין של תרומה (ע"פ רמב"ם תרומות פי"ג הל' י"א ע"ש בכס"מ), והן עתה שנים בשנים כעניין שאמר ר' זעירא בירושלמי (חלה פ"ד ה"ד) שמ[ת]בטל אפילו אחד באחד רק שעניין זה שבארנו התירו על ידי (עם) ביטול ברוב.
אסור לטמא את התרומה שבארץ ישראל כשאר קדשים ולא יביא אותה לידי טומאה ולא יפסיד אותה אלא אוכל הטהור ומדליק הטמאה, ומותר לטמא תרומה חוצה לארץ בטמאות של תורה אף על פי שאינה טמאה אלא בארץ העמים שהיא מדבריהם כדאמרי בההיא דבכורות (כ"ז א') שהבאתי למעלה (ל"ת רנ"ז) נדה קוצה לה חלה וכו' (ע"פ רמב"ם תרומות פי"ב הל' א' ע"ש). הורה רבינו יצחק בתרומה בזמן הזה בארץ ישראל אם היא טהורה כגון פירות שלא הוכשרו הואיל ואין לה אוכלין מאחר שאין לנו אפר הפרה וגם חיוב התרומה אינה אלא מדבריהם טוב שיקברנה כדתנן בחלק (סנהדרין קי"א ב') גבי עיר הנדחת התרומות ירקבו ולא ישרפו עם שלל העיר, ולא יתננה בכלי פן יאכלוה, וטוב מכולם להכשירה במים ואח"כ יסיקנה הכהן (ע"פ סה"ת הלכות א"י דף ע"ו ב' ע"ש). תרומה שנטמאת בספק לא אוכלין ולא שורפין אלא תהא מונחת עד שתטמא טומאה ודאית ותשרף כדתנן במסכת תרומות פ"ח (מ"ח) ויש ספיקו[ת] ששורפין עליה את התרומה כדתנן בטהרות פ"ד (מ"ה) בעניין טומאה וטה(ו)רה (ע"פ רמב"ם שם הל' ב').
